הקלטות

כבני אנוש אנחנו אוהבים ורוצים להיות חלק מ… להרגיש שייכים למשהו מאחד. אבל האם אנחנו בוחרים בדרך שתפיק את מה שאנחנו מבקשים בעצם? שתי מערכות חשיבה שונות מאפיינות את הרוצים להיות כמו כולם.

כנה משותף, ככל שהוא רחב יותר, כך הוא מייצר תחושת חיבור ואחדות גדולים יותר. זו שאיפה מאד אנושית להיות מאוחדים סביב נושא. האם על הנושא להיות רק מתחום הכאב והצער?

מה שהעין האנושית יכולה לראות הוא תחום צר מתוך סקלה רחבה. הגוף שלנו מותאם לתנאי החיים שלנו ולכן גם לתחום הזה. כשתנאי החיים מתחילים להשתנות האם גם אנחנו יכולים להשתנות וכך לראות יותר?

מה אנחנו עושים כדי לתרום במשהו להפסקת המלחמה, למשהו חדש להגיע, לשינוי להיות מורגש ונוכח כדי שיהיה מצוין לחיות כאן?

ישנם מטבעות לשון שמבלי ששמנו ליבנו לכך פועלים שלא רק את מה שהם באים לומר ולעשות בצורה המוסכמת על המורשת התרבותית עליה הם נשענים, אלא גם פועלים במישור התת מודע ושם זורעים זרעי פורענות מוסווית.

יש כמה מרכיבים בחיים שלנו שאין אפשרות להימנע מהם כבני-אנוש. למשל אי ידיעת העתיד.

מאז פברואר 2020 ועוד יותר מאז 7 באוקטובר 2023 אנחנו חיים בישראל
את מה שפחדנו שיקרה בעתיד אפוקליפטי כלשהו.

על שליטה, זמן, הקשר ביניהם ועל איך אפשר להשתמש אחרת בזמן

רגע בעברית המודרנית הוא זמן לא מוגדר, אבל מתקיימת כבר מזה שנים רבות הסכמה, כולל של האקדמיה ללשון העברית, שרגע היא יחידת זמן שאינה ארוכה במיוחד. אז האם בכל זאת הזמן הוא סובייקטיבי?