כאב וחמלה הם צמד שראויה להם זוגיות נצח

בנוסף, כל אדם מגיע לחיות בעולם כשאיתו שיעוריו הפרטיים שמחכים לו שילמדם וכשאיתו נתוני הגוף, הרגש והאופי האישיים שלו. בכל ההקשרים הללו כולם אין 2 אנשים שהם בדיוק אותו הדבר ולכן לא ניתן להעלות על הדעת שאנחנו יכולים באמת לחוות את מה שהאחר חווה. תחשבו על כמה משתנים וצירופי משתנים מדובר כאן. מספר אינסופי בזכות גיוון המין האנושי לידותיו ומיתותיו.

כולנו מכירים את הרצון לתת מניסיוננו האישי בקשר לחוויות דומות טובות וגרועות כאחת.
איך שצלחנו משבר בזוגיות, או מהן הסיבות שבגללן לא הצלחנו לעבור מבחן בלימודינו ומסקנותינו בעקבות כך. שיתוף האחר בניסיון שצברנו הוא אחת הדרכים המוכרות להיות בתקשורת שמקרבת אנשים זה לזה על ידי שותפות סביב נושא.

בהקשר של השונות ביננו שתוארה כאן קודם לכן, זה לווא דווקא נכון.

אנחנו מנסים לתת למישהו פיסות מידע אותו צברנו בהתנסויות החיים הפרטיים שלנו ואנחנו חושבים שעל ידי כך נוכל לעזור לו בחזקת ‘צרת רבים חצי נחמה’ או בחזקת ‘יש לי עצה טובה בשבילך למצב זה’.

לתת מניסיוננו האישי בקשר לחוויות דומות
Photo by Nadir sYzYgY on Unsplash

יש ניסיון חיים כמו למשל זה שאומר שלא כדאי ללכת יחף במקום בו יש זכוכית שהתנפצה שאותו בהחלט כדאי להעביר הלאה, אך כל שאר ניסיון חיינו יכול ללמד דבר עיקרי אחד.

מאחר ואיננו האחר ואיננו עומדים במקומו ואין ביכולתנו לעמוד במקומו, אז כל שנותר הוא להשתמש באנושיות שבנו ולגלות חמלה למישהו, רגשותיו ומעשיו. לא מדובר ברחמיים מתנשאים של ‘אוי איזה מסכן אתה’, אלא בחמלה שכולה כוונת לב של קבלת האחר במקום בו הוא נמצא גם אם איננו מבינים דבר מהמקום הזה.

זו פיסת מידע מופלאה להגיש אותה לאחר בזמני קושי שלו- לאפשר לו להרגיש שהוא לא לבד. שכאבו אמנם שונה, אך כאב מוכר גם לנו ואנחנו מבינים את הצורך העמוק בהקלתו.

לכל אדם מפעוט ועד ישיש ניתן לומר שהחמלה גם היא תרופה לכל מכה.
Photo by Limor Zellermayer on Unsplash

לפעוטות מרבים לומר שנשיקה היא התרופה לכל מכה, כדי להרגיעם בעת מצוקה. את המשפט הזה שהתיישב לו בנוחות בחיינו והפך זה מכבר לנכס צאן ברזל, העניקה לנו דבורה עומר הנפלאה בספרה ‘הנשיקה שהלכה לאיבוד’.

לכל אדם מפעוט ועד ישיש ניתן לומר שהחמלה גם היא תרופה לכל מכה.