ליווי רוחני אישי
לימוד רוחני אישי הוא מקום מפגש עם יכולות ענק שיש לנו. מפגשים פרטניים ומותאמים אישית, לליווי וצמיחה רוחנית.
תקשור
היכולת לתקשר כבר קיימת בכם, בואו ללמוד איך לעשות בה שימוש נכון. כאשר אנחנו לומדים תקשור, אנחנו בעצם לומדים להעיר יכולת שקיימת בכל אחד ואחת מאיתנו. במהלך הקורס, תקבלו ממני מידע, הכוונה וכלים פרקטיים, באמצעותם תגלו רבדים חדשים ומרתקים עבורכם. נלמד כלים לזימון הדרכה אישית, מהסדר הגבוה ביותר, לצד רכישת ידע נרחב ומעניין בנושאי תקשור, רוחניות, אנרגיות ואיך הם יכולים להשביח את חיינו כאן על פני האדמה.
אבן חן ושמה כאב
התייחסות לכאב כאבן חן יכולה להתפש כלא הגיונית. האמנם? אנחנו חווי כאב מקצוענים הדרך לחוות הרגעה שלו פחות מוכרת ומרתקת ביותר.
תשליך
השלכה היא מילה רבת משמעויות. מובנה כאן הוא להשליך מעלינו את שאיננו זקוקים לו עוד ומוכנים להשילו מעלינו.
סָפֵק
טיפוס 'מטיל הספק' וטיפוס 'הוודאות', מכירים אותם? מעניין להבין כיצד הדבר משליך על בחירות נהיגה שלהם בכביש. 5.6.22 מאת: ענת בקר יש את הסָפֵק הקטן שמתגנב לו בלי ששמנו לב והנה אנחנו מטילים דופי בהחלטה על קוצו של סָפֵק. כמו בפעם בה כבר החלטנו לצאת לטיול ואז הודיעו על גל חום שהיה ברור לנו שלא יזיז אותנו מהחלטתנו, אך בכל זאת המידע החל לכרסם בהחלטה. יש את הספקות הגדולים, כאלה שמובנים בתוך התרבות, החינוך והניסיון האישי, כמו הסָפֵק בהצלחה במבחן אם לא למדנו אליו. יש את הסָפֵק שהוא רק 'ספק בכאילו', כי כבר החלטנו נגד או נכון היה שנחליט נגד. משפט שלמדנו כחברה לפני שנים מעטות מדבר על כך- 'כשיש ספק, אין ספק' . סָפֵק הוא התומך הבלתי מעורער של ההחלטות נגד משהו. סָפֵק הוא התומך הבלתי מעורער של ההחלטות נגד משהו. משהו שקיים בפועל או בפוטנציאל שהסָפֵק מבטל את קיומו. יש נושאים שברור שטוב שכך, טוב שיש סָפֵק. דברים שנוגעים ברווחתנו ורווחת האחר בהגדרה עדינה, ודברים שעניינם חיים ומוות בהגדרה נחרצת. אני מבקשת להניח כאן את המחשבה שסָפֵק הוא חשוב. הוא דרך להנכיח אפשרויות, שכן אם לא היו אפשרויות אזי הייתה וודאות. בעולמנו כיום וודאות נחשבת ביותר ושומטת את שטיח אלדין תחת רגלי הסָפֵק בצורה שבה המסע המופלא על השטיח אינו מתאפשר כלל. הסָפֵק מחץ את 'כרטיס הטיסה' הזה. סָפֵק הוא כביש רב מסלולי בעוד שוודאות היא כביש חד מסלולי. סָפֵק מספר שיש לי אפשרויות לבחור ביניהן, ובהשאלה- באיזה מסלול לנסוע בכביש רב מסלולי. ודאות מספרת על כביש חד מסלולי, בו או שאני סגורה על עצמי לגבי החלטתי, או שזו החלטתי מאחר ואיני רואה כל אפשרות אחרת פרט לזו. כך או כך לא מתקיימות אפשרויות לבחור ביניהן. סָפֵק הוא כביש רב מסלולי בעוד שוודאות היא כביש חד מסלולי. בעליהם של כביש חד מסלולי יכולים להתעמק ולגלות מדוע הדבר כך עבורם. מדוע יש להם רק מסלול אחד?… סָפֵק מספק מגרש לתרגול בחירה חופשית, כזו שאינה משוחדת, תלותית או משרתת אג'נדות פוגעניות שלי או של אחרים, ולנו יש את האפשרות לבחור בו בצורתו זו. שתפו אם אהבתם שיתוף ב facebook Facebook שיתוף ב whatsapp WhatsApp עוד פוסטים: כל הזכויות שמורות לענת בקר
החיים אחרי קורס תקשור
הרשמה לניוזלטר Facebook Instagram החיים אחרי קורס תקשור להאזנה לכתבה אסתי בוגרת קורס תקשור בשיחה אינטימית עם ענת מספרת על קורס תקשור שעברה איתה, החוויות בעקבות הקורס ואיך זה לחיות עם תקשור בחייה כיום. https://www.youtube.com/watch?v=B9jwIKdaKW4&feature=youtu.be ״לחיות עם התקשור בחיי זה מאוד נעים, מביא אינפורמציה תוך זמן מאוד קצר, מאפשר כמה דקות של עצמי לעצמי,לגבש את השאלות שאני רוצה לגבש, לחשוב מה הכיוונים ולהיכנס לתוך תחושה נעימה שבה אני מקשיבה לכל מיני דברים,רמזים ותשובות. יש אופנים שונים שהאינפורמציה מגיעה. עברו כחודשיים מאז שסיימתי את קורס התקשור וכמעט כל בוקר קמתי עם שיר.חלק מהשירים הכרתי וחלקם לא אבל היה בהם איזשהו רמז או תשובה לשאלה ששאלתי יום לפני כן״.התקשור משתלב בחיים שלי, קודם כל לעצמי. רציתי לתקשר לעצמי, יש לי הרבה שאלות, תכניות, התפתחויות שהייתי רוצה.דבר שני אני עובדת עם אנשים, יועצת של מנהלים ואני שואלת הרבה שאלות לגביהם במובן של התלבטויות,מה הזוית הכי נכונה, מה לבחור במה להתמקד.אני מקדישה לזה רבע שעה בבוקר ואני יוצאת עם כל מיני רעיונות ותשובות ובודקת אותם.אסתי מסכמת את הסרטון ואומרת כי עבורה, זהו סוג של התרכזות, פינוי זמן נקי ומוכנות להתכנסות פנימה כדי לקבל תשובות". ״באופן שבו אני מלמדת אנחנו משתמשים בעולמות שלנו ובעזרתם מגיעים למידע חדש עם הדרכות שהן מדויקות לבקשות הפרטיות והאישות שלך. מידע שיכול מאוד לעניין לאנשים שמתעניינים בקורס, להבין איך ניתן לשלב בחיי האדם את התוצרים של למידה מהסוג הזה״. ענת בקר רוצה עוד פרטים >> Facebook Instagram Whatsapp השאר תגובה בטל תגובה Logged in as roman. Log out »
מה זה עונש
מה זה עונש? עונש הוא יצור כוחני שיודע לפלס את דרכו, כשהדלק בו הוא משתמש, הוא ההרס שמשאירים רגשותינו הקשים. פעמים רבות אנחנו כלל לא שמים לב שזה התהליך שמתחיל להתרחש, אך הוא שם. ברגשותינו מחשבותינו ומעשינו. גם אם איננו שמים לב לכך, מקבל העונש מרגיש תמיד מוענש. הבדל מהותי קיים בין מוענש למואנש. בין מעניש למאניש. מבריא בשבילנו יהיה לקפץ מע' לא'. כדי להגיע לשם נדרשת סליחה. לא כזו של מילים מהפה לחוץ, אלא סליחת אמת בה שוכחים בכלל מה הייתה סיבת ההענשה ולא מבינים כבר על מה צריך היה לסלוח. האנשה היא הכל במערכות יחסים עם אנשים אחרים. היא הכרה בהיותנו בני-אנוש וכל מה שמשתמע מכך. זו ההכרה של מי אנחנו ושל היותנו חלק מרקמה אנושית. בקצהו של כל רגש יושב בן-אנוש נוסף, שהוא בדיוק כמותנו. האנשה של עצמנו ושל זולתנו, היא מהלך בו מישהו חסר אנושיות לתפישתנו נהפך לאנושי. כדי להגיע לשם נדרשת סליחה. לא כזו של מילים מהפה לחוץ, אלא סליחת אמת בה שוכחים בכלל מה הייתה סיבת ההענשה ולא מבינים כבר על מה צריך היה לסלוח. סיבות שאנחנו מוצאים להענשה הן מקור נובע תמידית. יש שם תמיכה בחשוך ובאפל, תמיכה בַּקָּשֶׁה. מקום שמעבה את המיסוכים על ידיעת עצמנו ועל לקיחת אחריות אישית מהי. הענשה נלמדת מזה אלפי שנים והפכה לחלק ממנגנון מעוות לחיבור לשלם של הדואליות* בחיים. היא מתבטאת למשל במשהו שאנחנו רוצים שאין לנו, ואנחנו רוצים להיות בעליו. בשל המרחק בין הרצוי למצוי נוצרת השוואה וממנה הדרך להענשה פשוטה ביותר. היא, ההענשה, מתרחשת כמו מעצמה מאחר ואו שיש מישהו אחר שלדעתנו אחראי על הפער הזה, או שאנחנו אשמים בו. כך או כך ה'אשם' ימצא ועונשו יינתן. איך אפשר שלא להעניש מישהו שפגע בי? לא רק שאפשר, אלא גם חשוב מאד בשבילי להיות יכולה לעשות זאת. חשוב לריפוי 'פצע מגיר מוגלה' שנמצא בי ושפוגם באיכות חיי. וכל אחד יכול לבצע בחירה כזו -לרפא פצע. חשוב מאד בשבילי להיות יכולה לעשות זאת. חשוב לריפוי 'פצע מגיר מוגלה' שנמצא בי ושפוגם באיכות חיי. וכל אחד יכול לבצע בחירה כזו -לרפא פצע. תהליך בו 3 שלבים יתמוך בריפוי מסוג זה: שלב ראשון מבקש את תשומת לבנו לכך שיש לנו אכן ע' ולא א', ז"א עשינו שימוש בעונש במקום באונש. קל להבחין בכך, כי צפים רגשות קשים ועולה דמות של מישהו ש'הביא' אותם עלי ונתפש כאשם. שלב שני הוא שלב לקיחת אחריות על הרגשות הללו וכדי לפרק אותם מ'נשקם' לבחור תהליך פינוי-בינוי, ניקוי-מילוי שמאפשר את ריקון הזוהמה שהביאה לרעיון שעונש אפשרי או נכון. שלב שלישי קורה מעצמו, בעיקר בשימוש בכלים רוחניים ששם איננו פועלים לבד, אלא יש לנו עזרה שלא תתואר במילים. בשלב זה מתקיים ויתור על רעיון הענישה ואיתו שחרור, שלווה, אושר ואהבה ללא תנאים. החלפה פנימית של אות שהמדפיס, אם נשתמש במונחים של הדפסת ספר או פלייר בשיטה ישנה, מבצע. עוברים מהאות ע' לאות א'. *הערה- דואליות קיימת בחיינו בדיוק לשם היפוכו של דבר, תרתי משמע. גם כדי ללמוד לחיות חיים של אושר למרות פער שמביא להענשה וגם לשם היפוך ההרגשה שיש פער בין מצוי לרצוי. Facebook Instagram Whatsapp
צמצום עצמי
ישנם דברים נדרשים לשם קיומו של אדם. זה מתחיל בקיום הראשוני. ביצית וזרע מתחברים והופ יש לנו גוף. לגוף יש צרכים. במשך הזמן גוף דורש מאיתנו עוד ועוד. האם עלינו לאפשר זאת, או שמא לשאוף לצמצום עצמי? 1.6.22 מאת: ענת בקר לגוף יש צרכים אך במשך הזמן גוף דורש מאיתנו עוד ועוד. כך למשל נרצה עוד חפצים, עוד מערכות יחסים, עוד מזון, עוד כסות לגוף שהם מעבר לצרכי הקיום שלנו. ולמה שנרצה עוד ועוד? קיום פיזי מדווח לנו על נפרדות מעצם העובדה שלכל אחד גוף משלו ונתיב חיים משלו. כעת יש לא רק גוף אלא גם השוואה. אנחנו כבר לא מסתפקים במה שיש לנו לקיום שלנו, אלא רוצים עוד ועוד כשהמנוע לכך הוא להרגיש שווים. תרתי משמע. אם נרגיש שווים נהיה מסופקים ורגועים. קל יותר לזכור שאנחנו לא רק גוף בתקופת הינקות והילדות שלנו. שם ידענו את עצמנו, את מהותנו העוצמתית והמופלאה והרגשנו בה. קיום אנושי בגוף אינו מתאפשר רק על ידי היווצרותו של גוף פיזי. המרכיב הנוסף שקיים הוא אנרגטי ורבות קרוי נשמה. זה הרכיב שמאפשר חיבור לחוויית הקיום האנושי המלאה עם חומר ורוח רוח וחומר. קל יותר לזכור שאנחנו לא רק גוף בתקופת הינקות והילדות שלנו. שם ידענו את עצמנו, את מהותנו העוצמתית והמופלאה והרגשנו בה. ברוב המקרים, עם השנים אנחנו נחשפים לכך פחות ופחות. החיים עצמם מספקים לנו תוכן שבו אנחנו עוברים דרך קושי ואתגר, כך שאנחנו מוצאים את עצמנו חיים יותר דרך הקיום הפיזי וצרכיו ופחות דרך הקיום של מהותנו. בהתבגרותנו, יש מצבים בהם יבליח לו זיכרון של משהו פנימי ויציב כזה שמספר לנו שאנחנו אכן נפלאים ועוצמתיים. יהיה קשה לקחת את זה 'החוצה', כי אתגרי החיים יגרמו לנו להיות 'עסוקים מידי' ופחות פנויים לשהות בו. ודווקא שם זה המקום שביכולתו להביא שלווה לכל חלקה ונושא בחיינו. מרכיב נשמתי מעצם מהותו, רק נמצא. הוא אינו דורש דבר ואינו תובעני. פשוט הווה. כדי להרגיש אותו עלינו לנהוג מתוך למידת צמצום עצמי. התכנסות אל תוכנו האמיתי שבפנים, למרות החוץ שתמיד מאתגר רצון כזה. איך אפשר להגיע לצמצום עצמי כזה? דרך אחת ללמוד אותו היא על ידי צמצום גירויים חיצוניים שמפעילים אותנו. הנה כמה דוגמאות לכך- אפשר ללמוד שלא להיפגע מהבעת פנים של מישהו, לאכול רק עד 'רבע לשובע' כי השובע יגיע 20 דקות אחר כך מעצמו, לבדוק האם חולצה נוספת בארון היא אכן הדבר לו אנחנו זקוקים או שכל הללו הם רק דרכים לפוגג את קשיינו בחיי היומיום הטכניים והרגשיים. צמצום עצמי הוא מקום המפגש שלי עם אור תמידי שמתקיים בי ומקיים אותי. זה המקום בו אני פוגשת את האור שקיים באחרים ואת אור הקיום כולו. האם תחושת הפיצוי של לכעוס בחזרה, לאכול עוד ועוד כי טעים ולמלא מדפים בבגדים שאין לנו צורך בהם אכן יבטלו את תחושותינו הקשות? יתכן ויהיה שם פיצוי רגעי, אך אין ביכולתו להחזיק מעמד, ונמצא עצמנו מחפשים אחרי צורת הפיצוי הבאה מהר מאד. צמצום עצמי הוא מקום המפגש עם מי שאני. האני שאינו משתנה כי מישהו הכעיס אותי או כי הגוף שלי רוצה עוד חולצה או עוד מזון, צמצום עצמי הוא מקום המפגש שלי עם אור תמידי שמתקיים בי ומקיים אותי. זה המקום בו אני פוגשת את האור שקיים באחרים ואת אור הקיום כולו. ההיזכרות במקום הזה, החזרה אליו והשהייה בו היא היא הצמצום העצמי שהרוחניות מביאה אלינו. מתוך המקום הזה קל לנו ביותר לראות צמצומים עצמיים נוספים שאנחנו יכולים לקחת בהם חלק אישי. כך יכול להתקיים צמצום הצריכה שלנו למה שנחוץ לנו באמת, לא מתוך סיזיפיות אלא מתוך תשומת לב. חיים מתוך פחות נטירת טינה, פחות שפיטה, פחות שקיות פלסטיק, פחות חומרים מסכני קיום של כל מה שנמצא בפלנטה שלנו ולכן ביקום כולו. אנחנו חלק מהקיום הזה ולכן יש לנו את המסוגלות להשפיע ולעשות מעשה ואפשר להתחיל בקטן ולמחזר בקבוקים, או לצרוך בקפדנות חדשות מהסוג שמוריד אותנו מטה, או להיעזר בתמיכה ריגשית רוחנית או אחרת, או להקפיד על אכילת מזון איכותי ועוד ועוד. הדרכים רבות כל כך וכל אחד יכול למצוא ולבחור באיזו דרך הצמצום העצמי שלו מפגיש אותו עם חיים איכותיים יותר ויותר. שתפו אם אהבתם שיתוף ב facebook Facebook שיתוף ב whatsapp WhatsApp עוד פוסטים בנושא חושים: כל הזכויות שמורות לענת בקר
מה זה עונש?
יש שחושבים שעונש הוא דרך לחנך ועושים זאת בפועל. יש שחושבים שלא יפה להטיל עונש על מישהו, אבל עדיין מאמינים שהוא נכון ונותנים אותו בסתר. יש שחושבים שעונש הוא הדרך ולא מעזים לעשותו גם בסתר. יש שחושבים שהם לא מאמינים בעונשים ולא מענישים. אז בואו נדבר קצת על עונש.. יש שחושבים שעונש הוא דרך לחנך ועושים זאת בפועל. יש שחושבים שלא יפה להטיל עונש על מישהו, אבל עדיין מאמינים שהוא נכון ונותנים אותו בסתר. יש שחושבים שעונש הוא הדרך ולא מעזים לעשותו גם בסתר. יש שחושבים שהם לא מאמינים בעונשים ולא מענישים. אז בואו נדבר קצת על עונש.. 1.06.2022 מאת: ענת בקר עונש הוא יצור כוחני שיודע לפלס את דרכו, כשהדלק בו הוא משתמש, הוא ההרס שמשאירים רגשותינו הקשים. פעמים רבות אנחנו כלל לא שמים לב שזה התהליך שמתחיל להתרחש, אך הוא שם. ברגשותינו מחשבותינו ומעשינו. גם אם איננו שמים לב לכך, מקבל העונש מרגיש תמיד מוענש. הבדל מהותי קיים בין מוענש למואנש. בין מעניש למאניש. מבריא בשבילנו יהיה לקפץ מע' לא'. כדי להגיע לשם נדרשת סליחה. לא כזו של מילים מהפה לחוץ, אלא סליחת אמת בה שוכחים בכלל מה הייתה סיבת ההענשה ולא מבינים כבר על מה צריך היה לסלוח. האנשה היא הכל במערכות יחסים עם אנשים אחרים. היא הכרה בהיותנו בני-אנוש וכל מה שמשתמע מכך. זו ההכרה של מי אנחנו ושל היותנו חלק מרקמה אנושית. בקצהו של כל רגש יושב בן-אנוש נוסף, שהוא בדיוק כמותנו. האנשה של עצמנו ושל זולתנו, היא מהלך בו מישהו חסר אנושיות לתפישתנו נהפך לאנושי. כדי להגיע לשם נדרשת סליחה. לא כזו של מילים מהפה לחוץ, אלא סליחת אמת בה שוכחים בכלל מה הייתה סיבת ההענשה ולא מבינים כבר על מה צריך היה לסלוח. סיבות שאנחנו מוצאים להענשה הן מקור נובע תמידית. יש שם תמיכה בחשוך ובאפל, תמיכה בַּקָּשֶׁה. מקום שמעבה את המיסוכים על ידיעת עצמנו ועל לקיחת אחריות אישית מהי. הענשה נלמדת מזה אלפי שנים והפכה לחלק ממנגנון מעוות לחיבור לשלם של הדואליות* בחיים. היא מתבטאת למשל במשהו שאנחנו רוצים שאין לנו, ואנחנו רוצים להיות בעליו. בשל המרחק בין הרצוי למצוי נוצרת השוואה וממנה הדרך להענשה פשוטה ביותר. היא, ההענשה, מתרחשת כמו מעצמה מאחר ואו שיש מישהו אחר שלדעתנו אחראי על הפער הזה, או שאנחנו אשמים בו. כך או כך ה'אשם' ימצא ועונשו יינתן. איך אפשר שלא להעניש מישהו שפגע בי? לא רק שאפשר, אלא גם חשוב מאד בשבילי להיות יכולה לעשות זאת. חשוב לריפוי 'פצע מגיר מוגלה' שנמצא בי ושפוגם באיכות חיי. וכל אחד יכול לבצע בחירה כזו -לרפא פצע. חשוב מאד בשבילי להיות יכולה לעשות זאת. חשוב לריפוי 'פצע מגיר מוגלה' שנמצא בי ושפוגם באיכות חיי. וכל אחד יכול לבצע בחירה כזו -לרפא פצע. תהליך בו 3 שלבים יתמוך בריפוי מסוג זה: שלב ראשון מבקש את תשומת לבנו לכך שיש לנו אכן ע' ולא א', ז"א עשינו שימוש בעונש במקום באונש. קל להבחין בכך, כי צפים רגשות קשים ועולה דמות של מישהו ש'הביא' אותם עלי ונתפש כאשם. שלב שני הוא שלב לקיחת אחריות על הרגשות הללו וכדי לפרק אותם מ'נשקם' לבחור תהליך פינוי-בינוי, ניקוי-מילוי שמאפשר את ריקון הזוהמה שהביאה לרעיון שעונש אפשרי או נכון. שלב שלישי קורה מעצמו, בעיקר בשימוש בכלים רוחניים ששם איננו פועלים לבד, אלא יש לנו עזרה שלא תתואר במילים. בשלב זה מתקיים ויתור על רעיון הענישה ואיתו שחרור, שלווה, אושר ואהבה ללא תנאים. החלפה פנימית של אות שהמדפיס, אם נשתמש במונחים של הדפסת ספר או פלייר בשיטה ישנה, מבצע. עוברים מהאות ע' לאות א'. *הערה- דואליות קיימת בחיינו בדיוק לשם היפוכו של דבר, תרתי משמע. גם כדי ללמוד לחיות חיים של אושר למרות פער שמביא להענשה וגם לשם היפוך ההרגשה שיש פער בין מצוי לרצוי. שתפו אם אהבתם שיתוף ב facebook Facebook שיתוף ב whatsapp WhatsApp עוד פוסטים בנושא חושים: כל הזכויות שמורות לענת בקר
יציאה מעבדות לחירות
חירות | עבדות | מלאכה | הגשמה | תפיסה מאת: ענת בקר יציאה מעבדות לחירות חירות | עבדות | מלאכה | הגשמה | תפיסה מאת: ענת בקר 6/4/2022 פעם לפני שהיו מכונות כביסה, מחשבים ומכוניות היינו עסוקים בתחזוקה השוטפת של חיינו, כך שנשאר לנו זמן מועט, אם בכלל, לפעילות שמוגדרת כפנאי אם לא היינו עשירים והיו לנו אנשים אחרים שעשו מלאכות אלו עבורנו, וזה לא היה משנה אם חיינו בעיר או בכפר. הקיום היומיומי גרם לנו להיות עסוקים ביותר. ההתייחסות לזמן הייתה דרך החיות שגידלנו שאיתן קמנו ואיתן הלכנו לישון, או דרך הילדים שהבאנו לעולם וצרכיהם שסופקו שלא על ידי מטפלת גן או בית ספר. זה היה דרך שדה שלא חיכה לאף אחד פרט לנו כדי לחרוש אותו במו ידינו, או עצים שופעי פרי שהמתינו לנו לקטוף מטובם. היום את המלאכות הללו עושים עבורנו אחרים פעמים רבות. וכמו שחברה טובה אמרה, היום בסופרמרקט יש עצים מסוג חדש לקטוף מהם. זאת אומרת שהיינו אמורים להיות משופעי פנאי. חיים בעולם המודרני מראים, שלמרות שהיינו אמורים להיות בעליו של פנאי רב יותר- אין הדבר כך. פנאי הוא מושג מודרני יותר מישן. הוא מבדיל בין עבודה לשם קיום לבין משהו שנחשב לבילוי לשם הנאה. בעבר השניים היו שלובים זה בזה ובחיינו הרבה יותר. ברור שפנאי היה רצוי גם כשהחיים היו פחות טכנולוגיים ומתועשים, אבל כיום פנאי הפך להיות אצל רבים מידי רק ארץ נחשקת. ״בתחילה, חלק מאותו פנאי הופנה למלאכות חדשות שהביאו איתן שינויים והתפתחויות, אך בהמשך מפלצת הזמן האכילה את עצמה ושאבה לתוכה את הזמן הפנוי. היא ממשיכה בכך גם היום..״ איך זה קרה לנו? הלא כל המודרניזציה פינתה אותנו מרבות מהמלאכות קשות-היום וצרכניות הזמן, אז איך פנאי הפך להיות חלום שברצוננו להגשימו? "בתחילה, חלק מאותו פנאי הופנה למלאכות חדשות שהביאו איתן שינויים והתפתחויות, אך בהמשך מפלצת הזמן האכילה את עצמה ושאבה לתוכה את הזמן הפנוי. היא ממשיכה בכך גם היום." לעבוד עבור קיומנו בכל המשתמע מכך הוא חלק בלתי נפרד מחיי רוב האוכלוסייה. אם כך, אולי ניתן לחזור ולשלב עבודה והנאה ביותר מקרים? אולי ניתן להפוך את מלאכות הקיום לעונג או לפחות לסיפוק של עשייה יחידנית או משותפת? כך ללכת לעבודה יכול להיות חלק מבילוי היום שלנו ולא עבודת פרך שמנקזת את שמחת החיים מתוכנו. כך אפשר שניקיון ובישול יהיו כלי לשחרור והעצמה ויחברו בין צורך וחובה להנאה. המקום שמחפש בתוכנו כל הזמן עוד ויותר וכשיש לנו אותם שוב נחפש את העוד והיותר הבאים, הפך אותנו לעבדים של הזמן. לעבדים של תפישות עולמנו ולעבדים של מה שלימדו אותנו לחשוב שעלינו לעשות או איך על הדברים להראות. אפשר לחשוב וללמוד אותם גם אחרת. יציאה מעבדות לחירות אינה חייבת לכלול התפטרות ממקום עבודה (גם אם ישנן פעמים בהן בהחלט יציאה מעבדות לחירות היא כזו). "המקום שמחפש בתוכנו כל הזמן עוד ויותר וכשיש לנו אותם שוב נחפש את העוד והיותר הבאים, הפך אותנו לעבדים של הזמן." יציאה מעבדות לחירות היא להסתכל על סך הדברים שעלינו לעשות כדי לספק לעצמנו קיום איכותי ולשנות את תפישתנו לגביהם. במקום לקרוא למה שצריך לעשות גזלן זמן, אפשר להתייחס אליו כספק שירות שטוב שיש לנו אותו בחיינו, ולכן אין מלאכה שאינה מכבדת את בעליה או זמן שלא נכון לעשות בו את שנדרש. אין מדובר באמירה לשם אמירה. זו עבודה גם כן, אך אינה כוללת עבדות בתוכה. זו עבודה של התפתחות והתחברות אל המהות האנרגטית שלנו שמפיחה חיים בכל ומגישה לנו יכולות לעשות זאת. אנחנו יכולים לנצל את הזמן אחרת, ובמקום להיות עבדים שלו להפסיק ולאפשר לו לנצל אותנו. שתפו אם אהבתם שיתוף ב facebook Facebook שיתוף ב whatsapp WhatsApp עוד פוסטים שתאהבו: כל הזכויות שמורות לענת בקר